עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אין הרבה מה לספר... עוד בלוג רגיל של ילדה שמתמודדת עם הצרות שלה ועושה דרמה מכל דבר קטן.
אם החלטתם לפנות מזמנכם כדי לקרוא מה שיש פה, אני לא אעצור אתכם.
מעריצה של דמי לובאטו... ממליצה לשמוע את השירים שלה כשקשה.
אימייל לאלה שלא מתייאשים ממני: staying.alive184@gmail.com
חברים
שיפוצניקיתsee from the heartThe Cheshire CatMeshiemmaBlack angel
דון
נושאים
Demi Lovato

Skyscraper
Warrior
Shouldn't Come Back
In Case
Nightingale
You'll Be Sorry
Two Pieces
My Love Is Like a Star
I Hate You, Don't Leave Me
For The Love of a Daughter
Believe In Me
Fix a Heart
Stone Cold
Don't Forget
Before I die
•  להתנשק מתחת למים
•  להתנשק בגשם
•  להרוג מחבל
•  לגרום למישהו להפסיק לחתוך
•  לשיר על במת האקס פקטור
•  להוציא שיר
•  לעלות על האנקונדה בלונה פארק
•  לצאת לשיט בים לבד
•  לטוס לאיי גלפגוס
•  לטייל ביערות הגשם באלסקה
•  להשתתף בהצגה/סרט
•  להציל כלב טובע

You Can Come To Me

16/10/2015 12:51
Empty Girl
שירים, ביטחון, הקשבה
מכירים את התוכנית אוסטין ואלי? נו, ההיא מערוץ דיסני?
פעם הייתי ממש מכורה אליה, וכל השירים שלהם היו אצלי בפלייליסט. 
עכשיו אני כבר פחות אוהבת את התוכנית, אני מניחה שהתבגרתי. אבל אחד השירים נשאר אצלי בלב.
You Can Come To Me.
שיר שכל כך מתאר את מצבי.
אני שומעת אותו בלופים, ולא מפסיקה. המילים שלו יפיפיות.
אני מצליחה לחשוב על כל כך הרבה אנשים שהייתי יותר משמחה לשיר להם את השיר הזה, אבל מצליחה לחשוב רק על אדם אחד שהייתי רוצה שישיר לי את זה, אבל לא סתם ישיר, שיתכוון לזה.
אני צריכה מישהו כזה, שאני אוכל לבוא אליו מתי שרע לי, ופשוט לבכות לו ולהתלונן ולצרוח ופשוט להוציא הכל. אני לא צריכה מישהו שיבין, אני צריכה מישהו שיקשיב, מישהו שיקשיב לפני שהוא שופט, שישמע את כל הסיפור, אבל לא יגיב, רק יחבק אותי חזק ולא יעזוב. שלא יספר לאף אחד, שלא יחשוב שאני משוגעת, שלא ייקח אותי לטיפול (למרות שאני באחד כזה עכשיו), רק שיהיה שם.
הלוואי שהיה מישהו שיכולתי לספר לו על הצלקות שלי, הישנות והחדשות, והוא לא ייבהל. מישהו שאני יכולה לספר לו על זה ששלושת רבע אחוז מהיום אני מרגישה כמו לוזרית ואפסית שלא צריכה לחיות בעולם הזה. מישהו שאני יכולה לספר לו כמה שאני שונאת את הגוף שלי, וכמה שאני חושבת שהוא מזעזע, והוא לא יגיד לי שאני טועה ושאני נראת מעולה, אלא פשוט ישתוק. מישהו שברגע שאני אסמס לו 'חייבת לפרוק, אולי תבוא אלי?' הוא ישר יבוא, לא משנה מה הוא עושה.
יכול להיות שאני מבקשת יותר מדי.
אני לא יודעת למה אני לא מספרת לחברים שלי. לפעמים נדמה שהם כל כך מצחיקים וציניים, שיהיה להם קשה להיות רציניים לרגע. ל- ט' (החברה הכי טובה שלי) אני לא יכולה לספר בכלל. פעם ניסיתי לרמוז לה כמה חסרת ביטחון אני מרגישה, אבל היא לא הקשיבה, היא הייתה בטוחה שהדרך היחידה להתגבר על זה היא פשוט לא לשים על אחרים ולהיות את.
מה נראה לה בכלל?! מה נראה לה, שזה כזה פשוט?! זה שהיא בטוחה בעצמה, ויודעת מי היא ובמה היא טובה, לא אומר שגם אחרים ככה!! אני לא ככה!! אין לי ביטחון בשיט, אני לא מסוגלת להתמודד עם עימותים, מה שחושבים עלי אחרים זאת החולשה הכי גדולה שלי, אני פשוט לא מסוגלת ככה!!!!!! אין לי מושג מי אני, ומה אני עושה בעולם הזה!!!! אני לא מצליחה בשום תחום שאני מתנסה בו, לא במוזיקה, לא בריקוד, לא בצילום, לא בכתיבה, בכלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני שונאת את זה!!! למה אני לא יכולה פשוט להיות ילדה נורמלית ומושלמת כמו כולם?!?! וגם אבא שלי, הבנאדם שצריך להקשיב לי יותר מכולם, לא מנסה אפילו. גם הוא חושב שאני פשוט צריכה להתגבר ולהיות מלאת ביטחון, כי אני יפה ומדהימה ורקדנית. למה הוא לא מבין שאני לא?!?! אני לא מרגישה יפה, אני לא מרגישה מדהימה, אני לא רוקדת טוב (דבר שהתברר ע"י ט'), אני פשוט לא!!!! למה הם לא מבינים שזה לא כל כך פשוט?! למה הם לא מבינים שאת הביטחון שלי צריך לבנות שלב אחרי שלב, ושדבר ראשון אני צריכה לאהוב את עצמי, לא הם אותי?! למה הם לא מקשיבים? אני מנסה להיות סבלנית, ולא לצרוח עליהם שזה לא ככה, אבל מפעם לפעם הסבלנות שלי מתקצרת, וכל פעם שהם שולפים את הבולשיט של 'תתעלמי מהם', אני רוצה להרביץ להם. אני. לא. יכולה. להתעלם!! אני לא מסוגלת!! אוף!!! למה אני לא מסוגלת באמת להיות כמוהם, פשוט להתעלם מאלה שמשפילים ולהמשיך הלאה?! למה אני חייבת להיות כל כך מתוסבכת ודרמה קווין ולחוצה?! 
הלוואי שלא הייתי אני, הלוואי שהייתי מישהו אחר, הלוואי שמישהו היה עוצר לרגע, ובמקום לדבר ולדבר, לשם שינוי היה סותם את הפה ומקשיב, באמת מקשיב, גם לדברים הרעים, הדברים שאף אחד לא רוצה לשמוע. 
emma
16/10/2015 14:12
יש מי שרוצה לשמוע, יש אנשים שיכולים להקשיב גם לרע ולא לנסות לשכנע אותך אחרת, רק להיות שם בשבילך. באמת יש כאלו, פשוט לא תמיד קל למצוא. לפי כל מה שאת כותבת, את מזכירה לי את עצמי מלפני שנים, ולמרות שכל חוויה היא שונה יש דמיון ולכן אני ארשה לעצמי לומר לך מה אני חושבת שאת יכולה לעשות. לא מדובר באנשים אחרים , כמו שכתבת את צריכה לאהוב את עצמך, וזאת באמת הגרך היחידה, ומאיפה מתחילים? זה די פשוט, מההתחלה, וההתחלה היא מה שאת כן אוהבת, לא מה שאת לא אוהבת, ההתחלה היא הדברים שבגללם את כותבת כאן, כי אם רק רע אז כבר לא מתעצבנים, אז גם אם מדובר ברבע מהיום שלך שהוא לא כל כך רע, ומעט דברים שמעסיקים ומעניינים אותך, זה עדיין משהו. תחשבי על כמה שאת אוהבת מוסיקה, כמה שאת אוהבת מילים, תתאמצי כדי להשתפר בדברים שמעניינים אותך כי זה כן אפשרי, רק חייבים להתמיד. מישהו אמר לי פעם לא לוותר על החלק הרע אם אני לא מסוגלת, כי קשה ומסורבל ואי אפשר להתעלם ולהתנהג כאילו הוא לא שם, אבל כן להניח לו, להיאבק כדי כן להתרכז בדברים שהם לא במצב רע, בדברים שמעניינים אותי. זה מאבק קשה מנשוא, אבל הוא לחלוטין אפשרי אם את באמת רוצה
emma
16/10/2015 14:14
תשאלי את עצמך שוב ושוב מה נותן לך נחת, מה עוזר לך להסדיר את הנשימה כשהדמעות חונקות את הגרון, תשאלי ותחפשי ותמצאי. בהצלחה יקירה
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
פיות

אני רואה כל אחד מכם כפיות, לא משנה באיזה מצב,
עצובות, שמחות, מתמודדות, חזקות, שבורות.
יום אחד אתם תצמיחו את הכנפיים שלכם ותעופו הלאה למקום שאליו הלב נושא אתכם, הלב יורה לכם את הדרך,
ופתאום כל מי שהציק לכם יסתכל על הכנפיים שלכם בקנאה ויתחרט על מה שהוא עשה לכם, ויתהה למה לו אין כנפיים כאלה, אולי כי הכנפיים מגיעות לאנשים טובים וחזקים באמת, ולא לאלה שמתנהגים מגעיל.
הכנפיים שלכם יתחילו כמו צחוק מאולץ כשעצובים, בהתחלה הוא כואב ואז יוצא ופתאום אתה מחייך ושמח, הסביבה שמחה, אתה מרגיש בעננים,
ואני מאמינה שכל הפיות כאן ימריאו יותר גבוה מהעננים בעזרת הכנפיים המיוחדות של כל אחד.
אני עוד לא התגברתי על כל הקשיים שלי, אני מייחלת לעצמי שאצמיח כנפיים בזמן הקרוב, יום אחד... כנפיים כחולות שיקחו אותי רחוק מכל הקשיים של הגמילה, שסוף סוף אוכל להיות בן אדם נורמלי שכל הכלים לחיים כבר מובנים לו בראש, ולא היה צריך ללכת לעבוד עליהם מגיל קטן.
אם אני עשיתי את זה, כולכם תעשו את זה,
אני מאמינה בכם, אנחנו נצמיח כנפיים יחד ונעוף למקום טוב יותר.
שדים

בפינה השמאלית העליונה יש את דיכאון, היא מבודדת אותך מהאנושיות ואומרת לך שאת חסרת ערך וגורמת לך להרגיש כזאת.
לידה יש את אנורקסיה, רזה ורעה. היא עשויה מעצמות ואומרת לך לא לאכול.
במקרר יש את בולימיה, היא גורמת לך להרגיש בחילה וגועל מכל מה שאת אוכלת.
למטה יש את אובדנית, היא הופכת לכדורים כדי לסיים את הכאב שלך, אם זה לקצת זמן או לנצח.
ולידך בשולחן יש את פגיעה עצמית, כל הזמן לוחשת לך ״תחתכי, תישברי״ ואומרת לך שזה בסדר גם אם את חותכת עמוק יותר. היא מענה אותך ברוע עד שהכאב נעלם.
ובאמצע, את היחידה עם עיניים אנושיות, מוקפת על ידי כל השדים שלך.