עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אין הרבה מה לספר... עוד בלוג רגיל של ילדה שמתמודדת עם הצרות שלה ועושה דרמה מכל דבר קטן.
אם החלטתם לפנות מזמנכם כדי לקרוא מה שיש פה, אני לא אעצור אתכם.
מעריצה של דמי לובאטו... ממליצה לשמוע את השירים שלה כשקשה.
אימייל לאלה שלא מתייאשים ממני: staying.alive184@gmail.com
חברים
שיפוצניקיתsee from the heartThe Cheshire CatMeshiemmaBlack angel
דון
נושאים
Demi Lovato

Skyscraper
Warrior
Shouldn't Come Back
In Case
Nightingale
You'll Be Sorry
Two Pieces
My Love Is Like a Star
I Hate You, Don't Leave Me
For The Love of a Daughter
Believe In Me
Fix a Heart
Stone Cold
Don't Forget
Before I die
•  להתנשק מתחת למים
•  להתנשק בגשם
•  להרוג מחבל
•  לגרום למישהו להפסיק לחתוך
•  לשיר על במת האקס פקטור
•  להוציא שיר
•  לעלות על האנקונדה בלונה פארק
•  לצאת לשיט בים לבד
•  לטוס לאיי גלפגוס
•  לטייל ביערות הגשם באלסקה
•  להשתתף בהצגה/סרט
•  להציל כלב טובע

שלום, אמא

08/11/2015 20:12
Empty Girl
אמא, פרטיות, הרס
היי לכל מי שקורא את הבלוג שלי.
רוב הסיכויים שזה יהיה הפוסט האחרון שלי.
אמא שלי ואחותי החליטו להשתמש לי במחשב כשהייתי אצל חברה, והחלונית של הבלוגר הייתה פתוחה.
עד שכבר עברתי לחדר משלי, והייתי בטוחה שאני אוכל להשאיר את המחשב שלי פתוח לגמרי, בלי שאצטרך למחוק חלונות ולצאת מחשבונות.
טוב, מסתבר שלא מכירים את המושג פרטיות בבית הזה.
אחרי שביקשתי, כל כך הרבה פעמים, שלא יגעו לי במחשב, ועדיין לא מקשיבים.
אני רוצה להתוודות על משהו קטן: לפני שנה בערך, היה לי פה בלוג. קראו לי warrior, ונהגתי להעלות פוסטים על בסיס קבוע. אהבתי את הבלוג שלי כל כך, אהבתי את התגובות שלכם. אני זוכרת את חלקכם עד היום, וחלק מכם הגיבו לי בפוסטים שכתבתי במשתמש הזה. עם כמה מכם אפילו התכתבתי באימייל.
הייתי בטוחה שהבלוג הקודם שלי היה המקום הפרטי שלי, הייתי בטוחה שאף אחד מהקרובים אלי יודע שאני כותבת פה, היה לי כל כך טוב לשפוך את הסודות שלי פה. 
אתם בטח מסוגלים לתאר לעצמכם כמה שבורה הרגשתי כשגיליתי שאמא שלי קוראת את הפוסטים שלי. 
יום אחד היא ביקשה ממני להתקשר לחברה שלה בטלפון, ומשום שלא הייתי רגילה לטלפון שלה התבלבלתי בכיוונים ובטעות הגעתי לגוגל שלה, שם הופיעו חיפושים אחרונים, ובהם הפוסט האחרון שהעלתי, התאוריה שלי על רוחות רפאים.
הייתי בשוק, אבל לא אמרתי כלום. באותו יום מחקתי את הבלוג.
יכול להיות האלה מכם שנהגו לקרוא את מה שכתבתי היו קצת מופתעים, אבל לא הייתי מסוגלת להשאיר אותו פתוח.
לא ידעתי כמה ממנו אמא שלי הספיקה לקרוא, אבל ידעתי שאני חייבת למחוק אותו, מהר.
אז זה מש שעשיתי.
הבלוג הזה היה הדבר שהציל אותי כל כך הרבה פעמים, היה המקום לפריקת הרגשות שלי, ואמא שלי הרסה אותו בחטטנות שלה.
אני יודעת,שבטח לא היו לה כוונות רעות, היא רק רצתה לדעת מה קורה בחיי, אבל זה עדיין לא נותן לה שום זכות לדחוף את האף.
אני מקווה שאם היא גילתה על הבלוג הנוכחי, היא תקרא את הפוסט הזה.
אז אמא יקרה שלי, אני מצטערת אם אני אכזרית כרגע, אבל אני לא מצליחה לחשוב על שום רגש אחר ברגע זה, רוצה לדעת למה גרמת? רוצה לדעת מה עשית בכך שנדחפת ולא ידעת לכבד את הפרטיות שלי? אז בואי אני אספר לך:
את הרסת את מקום המפלט היחיד שלי, הרסת את המקום היחיד שבו הרגשתי שאני יכולה להיות מי שאני. גרמת לי למחוק שירה שכתבתי, וקטעים שהתאהבתי בהם. גרמת לי לוותר על מי שאני, גרמת לי להסתתר. גרמת לי להתבייש במי שאני, רציתי להשתנות בגללך!! את הרסת אותי, שברת לי את הלב. תחשבי שלך היה משהו כזה, מקום מדהים שכולו שלך, מקום שבו לא פחדת להסתיר כלום, והרשת לעצמך להיחשף לגמרי, ויום אחד, הכל היה נהרס. את שרפת כל כך הרבה כתיבה טובה, אין לך מושג אפילו מה גודל הנזק שעשית לי. גרמת לי להתדרדר. את גרמת לי לחזור לחתוך את עצמי!!! את גרמת לי להיכנס לדיכאון!!!! לא היה לי שום מקום לפרוק, שום מקום להירגע!! העיקר את רוצה לעזור לי להשתפר... רוצה לעזור? תוציאי את האף שלך מהבלוגים שלי!!!!!!! תוציאי את האף שלך מהחיים הפרטיים שלי!! אלא החיים שלי, לא שלך, וברוב הפעמים שאת מנסה לעזור, את רק מסבכת הכל!!! מצטערת אם אני פוגעת בך, אבל מישהו היה חייב לומר את זה.פשוט. תעזבי. אותי. בשקט.
מחר, בשעה 21:00 בערב, אני עומדת למחוק את הבלוג.
אני מעדיפה למות מאשר לתת למישהו להיכנס לתוך הראש שלי.
.0Rozתיאו
.0Roz
09/11/2015 19:21
את לא מוחקת שום בלוג הבנת אותי ?!!!!!!!!
מהבלוג הקודם שלך וגם את הבלג הנוכחי אני רק מחכה לכל פוסט שלך
ולא באלי שתמחקי אני אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך
rozlindaniel100@gmail.com זה האימייל שלי
תיאו
09/11/2015 20:03
אני מצטערת בשבילך שככה זה הסתבך, כשהתחלתי לקרוא ציפיתי שתאשימי את אמא שלך, ובכל זאת הצלחת גם לראות את הצד שלה. לא הרבה שאני מכירה מסוגלים לעשות את זה.
אני אוהבת את הכתיבה שלך, ואם את חושבת שלמחוק את הבלוג זאת ההחלטה הנכונה, אז תעשי את זה.
אני פה אם את רוצה לדבר.. אל תהססי.
ואת לא צריכה למחוק את הקטעים שאת כותבת, גם אם את מוחקת בלוג או פוסטים, את יכולה לשמור במייל או משהו, כי זה חבל. זה חלקים ממך, זה מי שאת, אל תאבדי את זה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
פיות

אני רואה כל אחד מכם כפיות, לא משנה באיזה מצב,
עצובות, שמחות, מתמודדות, חזקות, שבורות.
יום אחד אתם תצמיחו את הכנפיים שלכם ותעופו הלאה למקום שאליו הלב נושא אתכם, הלב יורה לכם את הדרך,
ופתאום כל מי שהציק לכם יסתכל על הכנפיים שלכם בקנאה ויתחרט על מה שהוא עשה לכם, ויתהה למה לו אין כנפיים כאלה, אולי כי הכנפיים מגיעות לאנשים טובים וחזקים באמת, ולא לאלה שמתנהגים מגעיל.
הכנפיים שלכם יתחילו כמו צחוק מאולץ כשעצובים, בהתחלה הוא כואב ואז יוצא ופתאום אתה מחייך ושמח, הסביבה שמחה, אתה מרגיש בעננים,
ואני מאמינה שכל הפיות כאן ימריאו יותר גבוה מהעננים בעזרת הכנפיים המיוחדות של כל אחד.
אני עוד לא התגברתי על כל הקשיים שלי, אני מייחלת לעצמי שאצמיח כנפיים בזמן הקרוב, יום אחד... כנפיים כחולות שיקחו אותי רחוק מכל הקשיים של הגמילה, שסוף סוף אוכל להיות בן אדם נורמלי שכל הכלים לחיים כבר מובנים לו בראש, ולא היה צריך ללכת לעבוד עליהם מגיל קטן.
אם אני עשיתי את זה, כולכם תעשו את זה,
אני מאמינה בכם, אנחנו נצמיח כנפיים יחד ונעוף למקום טוב יותר.
שדים

בפינה השמאלית העליונה יש את דיכאון, היא מבודדת אותך מהאנושיות ואומרת לך שאת חסרת ערך וגורמת לך להרגיש כזאת.
לידה יש את אנורקסיה, רזה ורעה. היא עשויה מעצמות ואומרת לך לא לאכול.
במקרר יש את בולימיה, היא גורמת לך להרגיש בחילה וגועל מכל מה שאת אוכלת.
למטה יש את אובדנית, היא הופכת לכדורים כדי לסיים את הכאב שלך, אם זה לקצת זמן או לנצח.
ולידך בשולחן יש את פגיעה עצמית, כל הזמן לוחשת לך ״תחתכי, תישברי״ ואומרת לך שזה בסדר גם אם את חותכת עמוק יותר. היא מענה אותך ברוע עד שהכאב נעלם.
ובאמצע, את היחידה עם עיניים אנושיות, מוקפת על ידי כל השדים שלך.